דגנים במקרוביוטיקה וברפואה הסינית
האומנות שברפואה
HUANG DI(הקיסר הצהוב) שאל: כיצד מכינים תה ויינות מחמשת הדגנים?
QI BO(יועץ הקיסר) ענה-תה ויינות- כולם עשויים מדגנים ובעיקר מאורז. הגבעולים של האורז שימשו כדלק לבישול הדגנים. היו שותים את התה או משאירים אותו לתסוס. כך החל התהליך. הדגנים כמו אורז ושעורה ספגו את התמצית מצ'י השמיים והאדמה, וכן הושפעו לטובה מחילופי ארבעת העונות. כאשר הם יוצרו באוירה הרמונית זו הם היו לא חמים מידי ולא קרים מידי. הם היו נאספים בסתיו כדי להשיג את האיכות הטובה ביותר. כך נהגו לייצר יין, תה ומזון.(SU WEN 14)

דגנים כבסיס לתרבות החקלאית 
   דגנים משמשים אלפי שנים  כחלק מרכזי בתזונתם של בני אדם ברחבי העולם. הדגנים המתורבתים פותחו במקור מעשבים שונים. הדגן המלא שימש כחלק העיקרי בתזונה  בשילוב עם מזונות מלאים נוספים אשר סיפקו את כל אבני הבניין הנחוצות להתפתחות וקיום האדם.

היתרונות הבריאותיים הטמונים באכילת דגנים
 כאשר העיכול תקין והתזונה מתבססת בעיקר על דגן מלא, קשה להגיע למצבים של השתוקקויות לסוגי מזון מסוימים או לחסרים תזונתיים.
דגן מלא המבושל בהתאם לצורכי האדם מספק את הרעב, מספק אנרגיה ועמידות, מרגיע את מערכת העצבים ומעודד שינה עמוקה.
הדגנים המלאים העשירים בעמילן, סיבים תזונתיים, ויטמינים בעיקר מקבוצת B מינרלים חלבון ושומן בכמויות שנות מעודדים את ניקוי הגוף מפסולת, רפלקסים מהירים, זיכרון ארוך, וחשיבה צלולה.

הגדרה איכותית של דגנים
בדרך המקרוביוטיקה ממוקמים הדגנים כמזון מרכזי בעל איכות ממוצעת בין הYIN והYANG  עם נטייה קלה לכיוון הYANG. ברפואה הסינית הדגנים אשר טעמם המרכזי הוא מתוק משוייכים לאלמנט האדמה המרכזי. במחזור החיים של הצמח ניתן לאמר כי הדגן משויך לאלמנט האדמה בשל טעמו המתוק ולאלמנט המתכת בשל נוקשותו, היותו יבש, וצבעו הבהיר של הגרגר. אלמנט המתכת והאדמה המתבטאים בדגן מדגימים את ההשפעה המיטיבה שיש לאכילת דגנים על היציבות הנפשית והמיקוד שהם מקנים לאדם. אכילת הדגן נושאת עימה אפשרות לאיזון בין אקטיביות ופסיביות, בין רגיעה ופעילות, איזון אשר קשה למצוא בחברה המודרנית.

ההתרחקות מתרבות הדגן
למרות שבשנים האחרונות נשמעות יותר ויותר המלצות באשר לחשיבות הדגנים כחלק מרכזי בתזונה, עדיין ישנם מטופלים רבים החוששים מאכילתם בכמויות גדולות. הדבר נובע ממספר סיבות: בעבר ייחסו את הדגנים לקבוצת המזונות העמילניים, וטענו שכמו פחמימות אחרות, אכילתם מובילה למצבי עודף כמו השמנה. בנוסף רוב הדגנים משמשים כמזון לבעלי חיים-התירס משמש להאבסת בקר, ודוחן ידוע כמזון לתוכים, עובדה התורמת לדימוי הירוד שלהם בחברה. מחסום נוסף המונע את השימוש בדגנים המלאים הוא העובדה  כי אנשים רבים מכירים דגן רק בצורת קמח, אורז לבן, פתיתי דייסה מוכנים, או דגני בוקר מעובדים. אנשים רבים עדיין אינם מכירים כיצד נראים גרעיני דגן של מינים כמו כוסמת, חיטה, שיפון או דוחן. רוב האנשים גם אינם מכירים את הדרך שבה יש לבשל ולהשתמש בדגנים אלו. נדרשים מספר שבועות ללמוד ללעוס כראוי את הדגנים המלאים, ונדרש זמן לבלוטות הרוק להתחיל לעבוד כראוי.

חשיבות לעיסת הדגנים
בדומה למזונות אחרים עתירי סיבים יש ללעוס את הדגן היטב, וככל שהבריאות ירודה יש ללעוס אף יותר {עד ל 200 פעם}. לאנשים חלשים מומלץ לאכול קרם המבוסס על דגנים מלאים מבושלים היטב ואף אז עליהם לנסות ללעוס את המזון כדי לעודד הפרשת רוק המכיל אנזימים אשר יפרקו את הדגן.{ האנזים פטיאלין הנמצא ברוק מפרק את הפחמימות מהדגן בפה לסוכר פשוט יותר-מאלטוז. סוכר זה מתפרק במעיים על ידי האנזים מלטאז לסוכר פשוט יותר, דקסטרוז}. ללא פירוק זה הפחמימות שבדגן יתפרקו  במערכת העיכול בתהליך של תסיסה אשר הינו פחות בריא לגוף.
בנוסף לכך דגנים מעלים במעט את חומציות הגוף. הרוק הינו בסיסי מעט, כך שלעיסה מרובה עוזרת לאזן את חומציות הדגנים.  הלעיסה הממושכת של המזון ובמיוחד הדגן משולה לסבלנות בה יש להתמודד ולשקול את האתגרים הנקרים בדרכינו בחיים, כאשר לעיסה מועטה משולה לאי התמודדות הגורמת לאחר מכן לכאב ואי נוחות, ולעיסה מרובה משולה להתבוננות ממושכת עד להפקת ה"טעם" מכל חוויה כך שאנו מוזנים ומתחזקים מחויות אשר אנו עוברים.

הדגן כצורת הצומח המתאימה לאדם
המקרוביוטיקה מדגימה את קווי ההתפתחות המקבילים בין צורות החיים השונות ובין מיני הצומח. הדגן על פי המקרוביוטיקה הוא צורת הצומח המתאימה ביותר להתפתחות האדם. דפוס הצמיחה של הדגן מקביל לאדם: הדגן נוטה לצמוח בחברות מרובות פרטים ולא כצמחים בודדים בדומה לאדם שהוא יצור חברתי, בנוסף הדגנים הינם זקופים ונמשכים אל השמיים מחד אך גמישים מאידך- תכונות נפשיות נחשקות על פי המקרוביוטיקה. החלק העליון של הדגן מקביל לראש של האדם שהגיע לשיא התפתחותו מבנה וסידור הזרעים מקביל לאדם בעל יכולות חשיבה מפותחות וסדורות כאשר האניצים המזדקרים מקליפות הזרע מייצגים מעין אנטנה המאפשרת לספוג ויברציות עדינות.

תרבות הדגן
 הדגן מסמל את נקודת האיזון בין קשר אל הטבע-על ידי חקלאות, ויכולת קיום עצמאית של האדם בנפרד מהטבע, בזכות הקלות בה ניתן לשמר את הדגן. קיומם של הדגנים והיכולת לאכסנם אפשרו ותרמו להתפתחותן של ציוויליזציות, ליכולת לנוע ממקום למקום ולשמר מזון בצורה הראשונית ביותר כך שניתן להתקיים גם במקומות בהם אין כמעט מזון. גידול הדגן דורש סדר חברתי, פיתוח טכנולוגיה, שיטות לספירה וחישוב, הנדסה, ויצירת תשתיות.

הדגן כמרכיב בפולחנים קדומים
הדגן מהווה מרכיב כה חשוב בהתפתחותן של תרבויות האדם באלפי השנים האחרונות עד כי רבים ממיני הדגן קשורים בפולחן הדתי של תרבויות מסוימות. האורז למשל מהווה מרכיב בפולחן בכל מזרח אסיה במדינות כמו הודו, סין, יפאן, ומלאזיה. החיטה הסולת והלחם היוו ומהווים חלק חשוב מהפולחן היהודי והנוצרי. התירס והקינואה היוו חלק מרכזי מהפולחן בדרום ומרכז אמריקה.
 
סיכום
פרק 14 של הספר הקלאסי-הקיסר הצהוב מדגים את חשיבותו של הדגן בחברה הסינית כבסיס להפקת אנרגיה, הכנת מזון, תה, יין וצמחי מרפא.
 המקרוביוטיקה אף היא גורסת כי שימוש יומיומי בדגן מהווה את אחד התנאים הבסיסיים לקיום תרבות בריאה אשר נמצאת בנקודת האיזון בין הקרבה לטבע ובין תרבות עשירה ומפותחת אשר הפרטים בה בריאים נפשית ופיזית. התפיסה של המקרוביוטיקה והתזונה הסינית לגבי תפקידו של הדגן בחיי האדם היא חומרית, תרבותית ורוחנית גם יחד ולמעשה גישות אלו רואות באכילת דגנים כמרכיב בסיסי ותנאי להתפתחות האדם בשאר מישורי החיים.

אייל שפרינגרDIP.AC.CH
מטפל ברפואה סינית עתיקה ותזונה סינית מקרוביוטית,הרבליסט קליני.
ממקימי TEF, מרצה ומרכז את הקורס ההתמחות של TEF למטפלים בתזונה סינית מקרוביוטית בקמפוס ברושים.

"> כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת

לקריאה נוספת על סוגים שונים של דגנים מלאים.