דרך האכילה המקרוביוטית מבוססת על החושים המולדים של כל אחד ואחד מאיתנו,

  על ההבנה האינטואיטיבית באשר ליחס בין אדם לסביבתו ועל העקרונות המופיעים ברפואה הסינית העתיקה אשר השפיעה על התרבות היפנית ממנה צמחה המקרוביוטיקה. המקרוביוטיקה איננה מתייחסת רק לתזונה אלא כוללת בתוכה גישה שלמה לחיים המתבססת על הרמוניה בין האדם והעולם הסובב אותו .                                                                                             
 הרמב"ם ( 1138-  1204),מגדולי הפוסקים והרופאים היהודים בכל הדורות, ביסס את תורתו הרפואית על תזונה ואורח החיים הנכונים לאדם ומקבילים במידה רבה לעקרונות המופיעים  במקרוביוטיקה.                                                                                              במאמר זה, נציג את  שתי הגישות-רפואת הרמב"ם והמקרוביוטיקה וננסה להצביע על המשותף ועל השונה ביניהן.

מהי מקרוביוטיקה?
                                                                                                                                       המקרוביוטיקה היא דרך לחיים בריאים ומאושרים עפ"י הסדר והחוקים על פיהם פועל היקום. יישום חוקי היקום מתחיל בנוהגי אכילה מותאמים לסביבה בה אנו חיים ולמהותנו האישית. מאחר והננו חלק מן הסביבה עלינו לחיות עימה בהרמוניה, ולאכול לפי נטיות הגוף תוך איזון הYin והYang.
בישול ואכילת מזון המותאמת לסביבת מגורינו, לעונה ולמצבנו האישי מקרבים אותנו אל הטבע ואל נטייתנו הטבעית להתפתחות מתמדת ולמידה. לכל מקום ואומה יש מנהגי אכילה העוברים מדור לדור, ועלינו לכבד אותם. התאמת אופן הבישול לתקופת השנה, אכילת מזון בעת הבשלתו ובאזור גידולו, התאמת המזון לתנאים החברתיים ולאישיות – כל אלה מגבירים את יכולתנו ליהנות מתכולת המזון ולנצל באורח מרבי את מרכיביו. בדרך זו של הרמוניה עם הסביבה אנו משפרים את מצבנו הגופני, הנפשי, החברתי והרוחני. המאקרוביוטיקה מכירה בכך שאנו חיים ביקום אשר את מרבית סודותיו טרם הכרנו. היקום נמצא בתהליך שינוי מתמיד על פי חוקי הYin והYang המנוגדים והמשלימים. המקרוביוטיקה מכירה במחזוריות בה פועל העולם ולפיה מתקיימים החיים ובכך שכל הקיים ביקום מצוי בתנועה מתמדת של שינוי. אורח חיים מקרוביוטי משמעותו להתאים עצמנו לסדר היקום, לדעת להגיב לשינוי ולקבל את העובדה שהננו התגלמות  מה שאנו מכניסים לתוכנו, אוכל, אויר, מים, קרינה, מידע וכדומה. 

דרך החיים המקרוביוטית, כללי התנהגות מומלצים:
•  לאכול כאשר רעבים עד 80% לשובע.
•  לאכול 2-3 פעמים ביום בנוחיות וברוגע.
•  להודות על האוכל.
• ללעוס כל נגיסה 50 פעם לפחות.
•  להשתמש בכלי חרס, זכוכית וברזל לבישול והגשת המזון כדי לא לפגוע בחיוניות המזון.
•  לשתות כאשר צמאים ולהימנע מהגזמה בשתיה.
• להמעיט בצפייה בטלוויזיה ובישיבה מול מחשב.
•  להפסיק לאכול 3 שעות לפני השינה ולישון לפני שעת חצות.
•  להתרחץ כשרוצים, במים פושרים ובמקלחות קצרות.
•  לא לאכול אוכל שבושל בגלי מיקרו.
• לשיר בכל עת ובכל מקום.
• להימנע ממוצרי קוסמטיקה ריחניים או שאינם טבעיים .
•  ללבוש בגדי כותנה ולא לענוד תכשיטים.
לבלות זמן רב בחוץ וללכת יחפים על דשא, חוף ים או אדמה כדי ליצור קשר עם העולם סביבנו.
• לפתוח את חלונות הבית ולשים צמחים ירוקים בבית.
• לשמור על סדר בסביבת מגורינו, בעיקר באזור האכילה.
• לחזק את הגוף בריקוד או בהליכה ובכל פעילות גופנית מתונה.
                                                                                                                         הגדרת הבריאות עפ"י המקרוביוטיקה:
 בריאות היא מצב חיובי של חיים. זהו מצב מתמשך של איזון עם הטבע, הנאה מהתקדמות ויצירה מתמשכת. בריאות איננה מצב של היותנו ללא מחלה, משום שחולי איננו ניתפס במקרוביוטיקה כגורם שלילי אלא כמצב בר שינוי המאפשר לאדם ללמוד, להתמודד עם קושי ולהתפתח.

תורת הבריאות של הרמב"ם
בנוסף להיותו אחד מעמודי התווך של ההלכה והמוסר היהודי, ידוע הרמב"ם גם כרופא חכם ומפורסם. את ידיעותיו בענייני רפואה שאב הרמב"ם מתורת ישראל, מניסיונו האישי הרב בטיפול בחולים , מכִתביהם של גדולי הרופאים של העת ההיא אשר התבססו על הספרות והרפואה היוונית הקדומה, מכתבי הרופא והסופר קלאודיוס גלנוס שתורגמו לערבית, ומרופאי מצרים העתיקה. כפי שנראה בהמשך, הרמב"ם ייחס חשיבות רבה לרפואה מונעת. בכתביו השונים הוא נותן הנחיות מפורטות בנושא זה. פרק שלם בספרו הכביר "משנה תורה", המהווה סיכום של כל התורה שבעל-פה, מוקדש לשמירת הבריאות. עובדה המלמדת על מידת החשיבות שהוא ייחס לנושא. מתכליתה של שמירת בריאות הגוף בעיני הרמב"ם נועדה לשמירת תפקודו היעיל של הגוף ככלי לקיום תורה ומצוות על ידי האדם. גישתו הכללית של הרמב"ם ברפואה מונעת, רוח דבריו וכן רבים מפרטי הוראותיו נתקבלו על ידי גדולי ישראל והובאו בספרי ההלכה העיקריים. 
  
שלושת כללי היסוד של רפואת הרמב"ם:
"וזה כי מלאכת הרפואה כוללת על שלוש הנהגות:
הראשונה והנכבדת: הנהגת הבריא, והיא הנהגת הבריאות הנמצאת, עד שלא תאבד.
השניה: הנהגת החולים, והיא לקיחת העצה ולעשות, כדי להשיב את בריאות [הנאבדת], וזהו ידוע [כ"עצת] הרפואה" [כאמנות הרפואה].
והשלישית: ...והיא הנהגת מי שאינו בריא בריאות שלמה, [אולם גם כן] אינו חולה, כהנהגת החולים שנתרפאו אולם טרם נתחזקו [החלימו], ושל הזקנים."
כלומר, שלושת כללי היסוד לשמירה על הבריאות הם: שמירה על בריאותו של האדם הבריא,ריפוי החולים, וחיזוק החלשים ובעלי הבריאות הלקויה .
                                                                                       

הגדרת הבריאות עפ"י הרמב"ם:
"הבריאות הינה האיזון הנכון בין כוחות הגוף והנפש, בינם לבין עצמם וכן בין הגוף לנפש".מהגדרת הבריאות נובעת הגדרת החולי המבטא את הערעור של איזון זה.     

רפואת הרמב"ם מול המקרוביוטיקה 
הרפואה הקדומה עסקה בשמירת הבריאות לבריאים (רפואה מונעת) וסילוק המחלה מן החולים באמצעות טיפול רפואי. כל תכליתו של הפרק "שמירת הבריאות" הינו רפואה מונעת: "כל המנהיג עצמו  בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו, שאינו בא לידי חולי כל ימיו…"
בהלכות דעות- פרק רביעי להרמב"ם - קיימת משנה סדורה בכל הקשור לרפואה המונעת בכל אורחות חייו של האדם. העקרונות המופיעים בפרק דומים מאוד להנחיות המופיעות בספרות של המקרוביוטיקה:

1. חוסר הקפדה על אכילה בזמנים קבועים ואי שמירה על תפריט קבוע של מזון, עשויים להזיק לעיכול. על כן יש להקפיד על סדר קדימויות במאכל: יש לאכול תחילה את הדברים הקלים לעיכול ולאחר מכן את הדברים הקשים לעיכול. גישת המקרוביוטיקה לעניין זה מחזקת היטב את דברי הרמב"ם באומרה כי מזון מוצק מחייב לעיסה כדי להיטחן לחתיכות עדינות וקטנות. חלק גדול מכמות המזון שלנו מורכב מפחמימות וכל אחת מהן מעובדת בצורה שונה על ידי גופנו. הלבלב מייצר כמה אנזימים לעיכול, אך לא בכמות מספקת להשלמת פעולות שלא התבצעו בשלבים קודמים. מזון בלתי מעוכל ירד מטה לחלק התחתון של מערכת העיכול, והתוצאה תהיה- חוסר נוחות בקיבה, גזים וריקבון.
2. "לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא"- אדם צריך לאכול רק כאשר הוא אכן רעב, היינו- שגופו זקוק למזון ומוכן לקליטת המזון ולא שתהא אכילתו מתוך תאווה. האדם המודרני אינו מבחין בין רעב לבין תיאבון. רעב אמיתי הינו צורך פיזיולוגי, הנובע מירידת רמת הסוכר בדם, תיאבון הינו רצון לאכול, והוא תוצאה מגירוי חיצוני של החושים או מרפלקס מותנה. כאשר אוכלים כאשר לא רעבים, אין הפרשה מספקת של מיצי עיכול.  במקרוביוטיקה מומלץ לאכול 2-3 פעמים ביום, כמה שרוצים, כל זמן שהיחס הוא נכון, והלעיסה היא נכונה ( רצוי עד 80% לשובע וללעוס כל כמות מזון 50 פעם לפחות). רצוי להמנע מאכילה כ-3 שעות לפני השינה. הארוחות תשתנינה בכמות, באיכות, באופן ההכנה ובצורת האכילה בהתאם לשינויים בסביבה, בגיל, במין, ברקע המסורתי, באקלים ובעונה, כמו גם בצרכים החברתיים והאישיים. 
3. "צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין ומחלימין". הרמב"ם ורבי יום טוב צהלון- תלמידו של הרמב"ם, ציינו כי אחת הסיבות להעדר עיכול תקין-  כשהאכילה מרובה מעבר לכושר העיכול והספיגה של הגוף, ואכילת מזון המורכב ממאכלים רבים ומגוונים ובמיוחד אם הם מנוגדים בטבעם זה לזה. המזון כמו גם- אכילת מזון שאינו תואם את מזגו של האדם ואת מצב בריאותו הנוכחי. כמות המזון משתנה בהתאם לגיל האדם ולכמות החום הטבעי  שהוא צורך בשעת פעילות גופו ולפיכך ראוי שיהא מאכלם של הצעירים או האנשים העמלים, מרובה מזה של הזקנים מכיוון שאצל הזקנים מידת החום הטבעי והלחות פחותה יותר. עיקר הבעיה היא בכמות הנאכלת ופחות באיכות המזון. כאשר גוף האדם אינו מעכל כראוי את מזונו עשוי הדבר להביא להתפתחות פסולת אשר 'מכבה' את החום הטבעי. ברפואה הסינית ממנה צמחה המקרוביוטיקה אנו פוגשים גם בדברים אלו הנאמרים על אכילת מזון בעל איכות קרה מידי המכבה את אש העיכול. מעניין לראות שהרמב"ם מזכיר זאת דווקא במצבי עומס חום על הקיבה. הצטברות המותרות (הפסולת) יוצרת 'חום' שאינו בריא לאדם ואינו מספיק לבשל את המזון הנכנס לגוף בכל שלב עד תום, אזי נשאר מזון בלתי מעוכל בגוף; המתחיל להתעפש וליצור חמימות, בדומה לתהליך הרקבות האשפה            ( (Retention of food in the stomach לפי תיאוריה זו של הרמב"ם, כתוצאה מכך, נגרמות מחלות המאופיינות בחום. הטיפול במחלות אלה הוא הפסקת המזון לחולה במשך שבועות אחדים, ולאחר מכן תקופה של 'היטהרות' מהפסולת המזיקה. מותר לחולה לאכול רק מזון המתאים למזגו, עד שיתאזן גופו ויבריא לגמרי.גם במקרוביוטיקה יש התייחסות ברורה למבנה האישי של המטופל: חום/קור, Yin/Yang, עודף/חוסר,יובש/לחות, וגם לתזונה הנוכחית, המצב הסביבתי- מגורים, פעילות, המקצוע והגיל.
4. יש להתנזר ממאכלים המזיקים לגוף או הקשים לעיכול. בין המזונות העיקריים אותם מונה הרמב"ם מצוי השומן מן החי. דברי הרמב"ם בגנותו של השומן המצוי בבשר הם חד-משמעיים:
"ואלו מיני הבשר... והשומן כולו רע, ישביע, [אבל] ויפסיד הבישול וימנע תאוות המאכל ויוליד ליחה לבנה (לחות)". הרמב"ם אמנם לא היה צמחוני ולא שלל כאחת את אכילת הבשר, אבל הוא ידע והבין את מגבלותיו של אוכל זה, מבחינת הבריאות, בדומה לחסידי המקרוביוטיקה הממליצים לצמצם את אכילת המזון מן החי.הרמב"ם מצא לנכון להתריע כבר בזמנו על הסכנה לבריאות בצריכתם של מאכלים משומרים במלח:
"יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאד וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם, כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה... והבשר המליח הישן..."ועוד הוסיף ואמר: "המאכלים והמשקים המעופשים מולידים הפסד כמו שמולידים סמי המוות" (באומרו "משקים", מתייחס הרמב"ם למילה מים). בזמננו התגלה שמאכלים אלו מכילים חומרים החשודים כגורמים לסרטן. ואכן, "הקרן העולמית לחקר הסרטן" ו"המכון האמריקאי לחקר הסרטן" המליצו בשנת 1998 להימנע מלאכול מזונות אלו לעיתים קרובות. גם המקרוביוטים אינם ממליצים על אכילת מזונות מעושנים משום שהם חומציים ומחממים . בארץ חמה כמו שלנו, לא מומלץ לאכול אוכל מעושן לעיתים קרובות אפילו לא לאנשים צעירים ובריאים.
5.ההיגיינה האישית מוצאת את ביטויה בהנהגת הבריאות באמצעות רחצה והפרשת הפסולת מן הגוף. רבנו סובר שהפרשות הגוף מזיקות לבריאות ויש להוציאן מהר ככל האפשר. כפי שכתב:(שם, סעיף 5):  "לא יחזיק מותרו בשום פנים, אלא בעת הצורך ישתדל לדחותו". בספר הקצרת (פרק תשיעי, סעיף 9):  רבנו מבאר מהי מידת הנזק העלולה להגרם כתוצאה מהשהיית נקבים: "ודע כי אין דבר מזיק יותר בהנהגת הבריאות ולהביא התחלואים מעצירת שני המותרות בכוונת הטבע". התייחסות המקרוביוטיקה להתרוקנות המעיים מתארת את השתלשלות הדברים בהעדר התרוקנות: עצירות מביאה להאטת פעילות מחזור הדם המובילה לרעילות\עכירות המובילים להתפתחות סרטן.
6. חלק נכבד מההנהגות עוסקות בשבח הפעילות הגופנית ואף כולל הנחיות להרגלי שינה ויחסי אישות נאותים. כבר לפני כאלף שנה, הרמב"ם אמר מילים ברורות על חוסר פעילות גופנית:
"וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקביו, או מי שמעיו קשין - אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה - כל ימיו יהיו מכאובים, וכוחו תשש"( הלכות דעות, פרק ד'). כלומר, הרמב"ם רואה בפעילות הגופנית חלק בלתי נפרד מהנהגת הבריאות.

Yin וYang במקרוביוטיקה מול המזגים והליחות ברפואת הרמב"ם:

Yin  ו Yang
Yin מסמל את האופי או הטבע הנשי ומקושר ללילה ולקור.  Yang מסמל את האופי או הטבע הגברי ומקושר ליום ולחום. כאשר אנו משתמשים במזון צמחי באזור או בעונה חמים יותר, כלומר סביבה שהיא יותר Yang, עלינו לבחור מזון מאיכות יותר Yin . למשל ירקות שהם יותר  Yin כמו חסה ומלפפון, השפעתם הנפשית והגופנית מרחיבה, מאיטה את קצב חילוף החומרים ומקררת את הגוף. באזורים או עונות קרים יותר עלינו לבחור צמחים ומזונות שהם יותר  Yang כלומר ירקות שהם יותר Yang  כמו ירקות שורש יוצרים כיווץ, האצת חילוף חומרים והעלאת טמפרטורת הגוף.

 תורת היסודות, המזגים והליחות על פי הרמב"ם
חכמת הרפואה בימיו של הרמב"ם היתה מבוססת על תורת היסודות, המזגים והליחות. תורה זו התעצבה בסביבות המאה החמישית לפנה"ס ביוון, אם כי יש הסוברים כי מקורה בהודו.לפי תורה זו, שתוארה על ידי היפוקרטס (460 – 377 לפנה"ס), גדול הרופאים היוונים ומחבר 'השבועה ההיפוקרטית', הגוף פועל באמצעות איזון של ארבעה סוגי נוזלים, המכונים 'ליחות'. בבסיס תורה זו ההנחה שהעולם וברואיו בנויים מארבע יסודות מנוגדים- (אש, אויר, מים, אדמה) המתקיימים באיזון מיוחד המאפשר להם לקיים את גוף הברואים בהרמוניה מלאה. ארבע היסודות האלו מגולמים בארבע תכונות : חום, יובש, קור ולחות הערוכות בזוגות ויוצרות את 'טבעו' של היסוד (למשל,כוח האש הוא חם ויבש). כל דבר ביקום – ובכלל זה האדם- הינו תערובת של ארבעת היסודות על תכונותיהם, בכמויות וביחסים שונים ואותה תערובת היא זו המקנה לו את ה'מזג' (טמפרמנט). לכל אדם יש מזג אישי הנקבע ע"י הגורם התורשתי, אך גם עשוי להשתנות בהתאם לגילו, לתנאי האקלים, לעונות השנה ועוד. מלבד זאת, גופו של האדם בנוי מארבע  ליחות יסודיות (דם, ליחה לבנה, מרה צהובה ומרה שחורה) המותאמות ליסודות ולתכונות היסוד שלהם. המזיגה בין הליחות ובין הרכבן היחסי בגוף משתנה מאדם לאדם ומכאן גם ההבדלים בין המזג של אדם אחד לזה של משנהו. מחלה נגרמת לפי תורה זו כתוצאה מהפרת האיזון בין הליחות. בתיאוריה של הרפואה היוונית- שבעקבותיה הולך רבנו נראתה הבריאות כמצב של איזון מושלם, ואילו המחלה- כהפרעה באיזון

האבחנה המבדלת של תורת היסודות   
1. אדם שגוברת בו ליחה אדומה או דם ((Sanguine- תגובתו הרגשית מהירה, שקטה וחולפת; הוא עירני, אימפולסיבי עליז, אופטימי ואוהב חיים ותענוגות(אויר).              
2. אדם שגוברת בו ליחה ירוקה או צהובה Choleric)) – תגובתו הריגשית מהירה, נמרצת ומתמדת;  הוא עירני ותקיף, רצונו חזק והוא בעל כושר ביצוע; הוא רוטן ונוטה לפסימיות ולרגשות צער(אש).
3. אדם שגוברת בו ליחה לבנה Phlegmatic)) – תגובה איטית ושקטה עד כדי סבילות; הוא נעדר יוזמה עד כדי אדישות, הוא אופטימי ונוח לבריות. כושר ביצועו רב(מים).
4. אדם שגוברת בו ליחה שחורה (Melancholic)- תגובתו איטית וחזקה; הוא נוטה לפסימיות עד כדי מרה שחורה, שוקע בהרהורים, נוטה להתבודדות ואינו אהוד על הבריות. כושר הביצוע לקוי.(אדמה). 
תורת הליחות ההיפוקרטית מחלקת את עיכול המאכלים בשלושה 'בישולים': חומרי האוכל מתבשלים מן המאכלים שהוכנסו לקיבה ע"י ה'חום הטבעי', כמו שאש התנור מבשלת את המזונות בתוך סיר הבישול. אחרי שהבישול בקיבה מסתיים עוברים חומרי ההזנה ל'בישול השני' בתוך הכבד, ומשם לבישול השלישי בדם ומגיעים לכל איברי הגוף. איברי הגוף מסגלים להם את  החומרים המועילים מן המזונות המטוהרים ע"י ה'חום הטבעי'. הסבר דומה לזה אנו פוגשים ברפואה הסינית המפרשת את תחילת תהליך העיכול עם ה Gu Qi-  הלא הוא- 'הצ'י המזין' המופק ע"י הלבלב עם כניסת המזון לגופנו. הקיבה אחראית על 'הבשלה והתססה'.  התחנה השניה נמצאת בשליטת המעי הדק העושה את פעולת ה'הפרדה וספיגה' וחלוקה לנוזלים עכורים ולנוזלים טהורים. מה שטהור נדחף ע"י הריאות לתוך הלב לשם סיום תהליך ייצור הדם ואל הכבד לשם איחסון הדם.
אסכם ואומר שלמרות הדמיון בין שתי ההשקפות השונות, כל אחת רואה בצורתה האינדיווידואלית את אורח החיים ודרך הנהגת הבריאות ומתבססת על רקע תרבותי ופילוסופי שונה. מטרת ההקבלה היא לאפשר לנו הבנה עמוקה יותר של הפיזיולוגיה של האדם, וניסיון להבין את השפה של תורות עתיקות יומין.
המלצה לקוראים: מומלץ להיעזר בספריית הרמב"ם בבית אריאלה: הספריה התורנית-מדעית ציבורית הגדולה בארץ המכילה מאגרי מידע רבים על הרמב"ם לכל המעוניין להרחיב את אופקיו אודות תורתו.
________________________________________________________
מקורות:
שנאן א.\ (2009) פרקי אבות, פירוש ישראלי חדש, הוצאת ידיעות ספרים בשיתוף קרן "אבי חי".
איזק י. וקליין א.\ (כסליו תשנ"ח ) פרקי רפואה שבהלכות דעות, הוצאת מכלול ט"ו.                                                                                                                                               
שה-לבן י.\ (1978) הרמב"ם, הוצאת אור-עם.
ר' י. צהלון \ (2002) שמירת הבריאות להרמב"ם, הוצאת מרכז איינגבורג רנרט ללימודי ירושלים.                                                                                                                   
שילת י.\ (תשנ"ב) הקדמות הרמב"ם למשנה, הוצאת מעלה אדומים.
אלעזר א.\ (1997) פרקים במקרוביוטיקה, הוצאה עצמית.
קושי מ.\ (1989) מקרוביוטיקה, הוצאת אור-עם.
http://www.macrobioticcooking.com
 

רינת שוחט- Dip.Ac- מטפלת ברפואה סינית מסורתית, צמחי מרפא סיניים ותזונה סינית.
מתמחה בתזונה סינית-מקרוביוטית בהנחייתו של אייל שפרינגר. 
כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת

 

לקריאה נוספת:

החיבור המעשי בין הYIN והYANG על פי המקרוביוטיקה.

חמשת האלמנטים בטבע ובתזונה.

על פרוביוטיקה ומקרוביוטיקה.